אז הכרת מישהו, הדייטים זרמו מעולה, היה לכם כיף בטירוף ואחרי כמה פעמים החלטתם שאתם במערכת יחסים- מתחילים את החיים שלכם יחד כזוג.
לאחר כמה זמן, את מתחילה לשים לב שהוא לא בהכרח נהנה מאותם דברים שאת נהנית, הוא לא כל כך אוהב לראות סדרות מתח ואת לא כל כך נהנית מהשיחות שלו ושל חברים שלו על מוזיקה ותווים ולהקות משנות ה-80.
את אחת כזו שמרגישים את נוכחותה בכל אירוע וישר מתקמבנת ומכירה את כולם, והוא מעדיף את השקט שלו, בסביבה המוכרת ומסתפק בחיוך מכבד ולא בשיח ששם אותו במרכז העניינים.
עדיין כיף לכם ביחד, אתם עדיין יוצאים לדייטים מדהימים ויש לכם המון במשותף, אבל נקודות השוני האלה מבעירות בך ספקות:
יכול להיות שאתם שונים מדי?!
אז אני כאן כדי להגיד לך- יכול להיות! אבל גם יכול להיות שלא… יכול להיות שאת כל כך מקובעת בסביבה הקבועה והמוכרת שלך, שאת מפחדת לתת לצ’אנס למשהו קצת אחר, למשהו שאת לא מכירה, למשהו שאולי יעשה לך טוב ואת עדיין לא מודעת אליו.
אספר לך סיפור קצר: אני והאיש שנשוי לי, הפכים מוחלטים. אבל נקודות החיבור שלנו כל כך חזקות, שזה רוב הזמן לא משנה בכלל. ברור שלפעמים הייתי רוצה שהוא יהיה יותר כמוני ובטוח גם הוא היה רוצה לפעמים שאתעניין בחלק מהדברים שלו שלא מעניינים אותי בשום צורה, אבל מגשרים, מסתדרים, מדברים.
העובדה שאנחנו כל כך שונים, פתחה לי המון עולמות שונים, שלבדי לא הייתי מתקרבת אליהם בשום מצב- הוא העשיר אותי, ומה יותר טוב מזה?
הוא גרם לי להכיר דברים חדשים וגם אני הכרתי לו המון דברים שהוא לא הכיר לפני כן ובעצם הפכנו להיות טובים יותר יחד, למרות שכלפי חוץ יש כאלו שיסתכלו ויגידו ‘מה הקשר ביניהם?’. אבל זה לא משנה, כי אנחנו יודעים מה הקשר.
אני חושבת שאנחנו לא חייבים בן זוג שדומה לנו יותר מדי, כי אנחנו מכירים את עצמנו, למה אנחנו צריכות שכפול?
אנחנו צריכות עושר בחיינו, מישהו שיתרום לנו מעבר למה שיש לנו, שיגדיל את הידע שלנו, שיעזור לנו לראות את העולם מנקודת מבט נוספת,
שיאהב אותנו ויפתח לנו את הראש והמחשבות בצורה הטובה ביותר.
אז… תתנו צ’אנס לשוני? 🙂
